מגדל חברה לבטוח בע"מ-ת"א נ' קוזסאשוילי ואח'

פסק דין

בפני תביעת שיבוב לתשלום סך 5,884 ₪ המהווה לטענת התובעת נזק והוצאות בהם נשאה עקב ת.ד. שאירעה לרכב מבוטחה ביום 1.9.04 בשד' בן גוריון בחיפה.

הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

לטענת התובעת היו שני עדים לתאונה, הנהג ברכב המבוטח ואדם נוסף אלא שהאחרון לא אותר ולא הובא לעדות ולכן רק הנהג מר סליבא העיד מטעמה. מטעם הנתבעים העיד הנהג – הנתבע 2.

עדותו של מר סליבא עשתה רושם מהימן והייתה רהוטה ועקבית,על פי גרסתו הוא נסע במורד שד' בן גוריון במטרה לאסוף את אימו וכשהגיע בסמוך לחנות מפעל "איזן" שם יש כניסה למעין סמטה/דרך צרה המובילה למוסך פנימי יצא לפתע הנתבע 2 מאותה סמטה בנסיעה לאחור ואז אירעה התאונה.

יש לציין שמר סליבא אישר שלא ראה את רכב הנתבעים עד לרגע התאונה והוא אינו יודע האם הנתבע 2 חנה שם קודם לכן או עשה דבר אחר, כל שיכול היה מר סליבא לומר זה שהוא נסע כשלפניו אין שום רכב ולפתע הופיע רכב הנתבע מימין כאשר הוא-מר סליבא כבר לא יכול היה לעשות דבר למניעת התאונה.

גרסת הנתבע 2 הייתה בעייתית יותר.

הנתבע 2 טען שהוא ביקש לפנות ימינה, החל בפניה לתוך אותה דרך/סמטה ואז אירעה התאונה. לטענתו הוא עצר כשהגלגלים הקדמיים כבר עלו על המדרכה בכניסה לאותה דרך אך התקשה מאוד להסביר את צעדיו ומדוע עצר עצירה מוחלטת כשדבר או שום מכשול לא חסמו את דרכו וכשכבר עלה עם החלק הקדמי של רכבו על אותה דרך.

עדותו "התפתחה" ולראשונה בחקירתו עלתה גרסה מפתיעה לפיה כשעצר, שמע קול צעקות ודיבורים של בחורות צעירות מעברו השני של הכביש, הוא הספיק להסתכל במראה (רכבו אמור היה להיות בזוית של לפחות 45 מעלות) וגם להבחין במר סליבא נוהג ברכבו מדבר עם אותן בחורות צעירות מחלון רכבו ואז מתנגש בו.

גרסה זו שקשה לקבלה והיא בעלת חשיבות רבה לעניין קביעת האחריות, לא הוזכרה בשום שלב עד לחקירה על דוכן העדים, לא בטופס ההודעה למבטחת לא בתביעה זו, לא בתצהיר משלים ולא בתביעה קטנה שהוגשה בשמם של הנתבעים בבית המשפט לתביעות קטנות בקריות.

הנתבע 2 נמנע גם מלענות על השאלה מי יישא בהשתתפות עצמית או בנזק אם יחויב בדין גם כשנרמז ואף נאמר במפורש שהימנעות זו תחשב כהודאה בכך שהוא זה שישא בתוצאות ובהוצאות ומכאן יש להסיק במאזן ההסתברות הנדרש שלנתבע 2 יש עניין בתוצאות המשפט.

מנגד למר סליבא נראה שכיום שוב אין כל עניין בתוצאות ההליך.

גם אם עדות מר סליבא היא עדות יחידה הרי שהוא אינו בעל דין, גם לא מעוניין בתוצאות ההליך ובכל מקרה גרסתו עשתה רושם מהימן יותר, סביר יותר ועקבי יותר.

אשר על כן גרסתו מתקבלת.

מאידך מצאתי מקום להפחית אשם תורם בשיעור 20%. מר סליבא לא טען ששדה הראיה ליציאה מאותה סמטה היה חסום, אין חולק שמר סליבא לא ראה את רכב הנתבע לקראת יציאתו, עולה גם שרכב הנתבע לפחות לפי גרסת מר סליבא עשה דרך לא קצרה עד שהגיע אל תוך נתיב הנסיעה של מר סליבא. מר סליבא גם מכיר היטב את המקום וידע מן הסתם שיש שם יציאה בה יוצאים רכבים, ההפתעה המוחלטת ואי ההבחנה ברכב הנתבע 2, הגם שזה הפתיע, יש בהם כדי לבסס קביעה בדבר האשם התורם שנפסק.

אשר לנזק, ב"כ הנתבעים ויתר על חקירת השמאי (בצדק ובכך חסך הוצאות כבדות בגין הופעת השמאי), יחד עם זאת אין בויתור זה כדי למנוע הפחתה של רכיבי נזק שאינם קשורים לתאונה הנדונה, רכיבים אלו פורטו בסיכומיו ויופחתו מכלל הפיצוי, הופחתו כל העבודות שאינן נוגעות לכנף קדמית ימנית ואותם רכיבים כלליים (כגון עבודות צבע וחומרים) הופחתו גם הן בשיעור של מעל 50% (בוצעו לכל אורך דופן ימין כשהפגיעה היא כשליש לערך ניתן גם משקל לעוצמת הפגיעה בכל חלק).

הנזק מועמד על 3,500 ₪ בצירוף שכ"ט שמאי 380 ₪ סה"כ 3,880 ₪.

סכום הנזק עוגל כלפי מעלה ע"מ לידי ביטוי לשערוך והעמדת ערכו דהיום.

מסכום זה יש לנכות 20% בגין אשם תורם ולהוסיף 1,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד כולל מע"מ.

הדיון התארך בין היתר בשל הקושי באיתור והבאת עדי התובעת ולכן יינתן משקל לטיעון ב"כ הנתבעים בעניין זה ובשאר ההוצאות (אגרות ועדים) והתובעת תישא בעצמה בשאר הוצאותיה.